איך מחשבים ימי חופש לפי חוק חופשה שנתית
בחמש שנות העבודה הראשונות, הזכאות המלאה לפי חוק חופשה שנתית היא 16 ימים ברוטו לשנה. אלה 12 ימי היעדרות מעבודה במקום שעובדים בו חמישה ימים בשבוע, או 14 ימים במקום שעובדים בו שישה ימים. מהשנה השישית המכסה גדלה לפי הוותק.
כדי למצוא את המכסה שלכם, בדקו את שנת הוותק, את שבוע העבודה במקום ואת ההסדר החל עליכם. בשבוע של חמישה ימים, צו ההרחבה בדבר מעבר לשבוע עבודה מקוצר עשוי להגדיל את הזכאות: במקום שהוא חל עליו, המכסה המלאה היא 17 ימי עבודה בשנים השישית עד השמינית ו־23 מהשנה התשיעית. תחולת הצו תלויה במקום העבודה ובהסדרים שחלים בו, ואם החוק והצו נותנים מספרים שונים, העובד זכאי לנוסח המיטיב.
הטבלה מציגה מכסות שנתיות מלאות בימי עבודה נטו, נכון ל־30.10.2026. מי שהועסקו כל השנה אך לא השלימו את מספר ימי העבודה הנדרש, או התחילו לעבוד או סיימו לעבוד במהלכה, צריכים לבצע גם חישוב יחסי. חוזה, הסכם קיבוצי או הסדר ענפי עשויים להעניק זכאות טובה יותר.
המספרים מבוססים על נוסח החוק ועל טבלאות כל־זכות לשבוע עבודה של חמישה ימים ושל שישה ימים.
| שנת הוותק | 5 ימים בשבוע לפי החוק | 5 ימים בשבוע כשחל צו השבוע המקוצר | 6 ימים בשבוע לפי החוק |
|---|---|---|---|
| 1–5 | 12 | 12 | 14 |
| 6 | 14 | 17 | 16 |
| 7 | 15 | 17 | 18 |
| 8 | 16 | 17 | 19 |
| 9 | 17 | 23 | 20 |
| 10 | 18 | 23 | 21 |
| 11 | 19 | 23 | 22 |
| 12 | 20 | 23 | 23 |
| 13 | 20 | 23 | 24 |
| 14 ומעלה | 20 | 23 | 24 |
מקור: חוק חופשה שנתית (סעיף 3) וטבלאות כל־זכות לשבוע עבודה של חמישה ושישה ימים
ברוטו, נטו ושנת הוותק: מה מזינים בחישוב
החוק קובע את החופשה בימים ברוטו, כלומר כולל ימי מנוחה שבועית בתוך תקופת החופשה. על כל שבעה ימי חופשה אחד הוא יום מנוחה שאינו נחשב חופשה. ימי חופשה נטו הם ימי העבודה שמהם אפשר להיעדר בתשלום. כשמשווים את הזכאות לתלוש, צריך לוודא ששני המספרים מוצגים באותה שיטה.
לפי הנוסח שבחוק, המכסה ברוטו היא:
- בכל אחת מחמש השנים הראשונות: 16 ימים.
- בשנה השישית: 18 ימים.
- בשנה השביעית: 21 ימים.
- מהשנה השמינית: יום נוסף לכל שנת עבודה, עד 28 ימים.
למשל, במקום שבו עובדים בימים ראשון עד חמישי והיתרה מנוהלת בימי עבודה נטו, חופשה של שבוע עבודה מלא משתמשת בחמישה ימים מהיתרה. שישי ושבת אינם ימי היעדרות מעבודה באותו שבוע. לכן 16 הימים שבחוק אינם בהכרח 16 ימים שאפשר להחסיר מהעבודה.
לצורך החוק, שנת עבודה היא תקופה של שנים עשר חודשים שמתחילה ב־1 בינואר. שנת ההתחלה החלקית נחשבת לשנת הוותק הראשונה, והזכאות בה מחושבת לפי הכללים לשנה חלקית. לדוגמה היפותטית, מי שהתחילו לעבוד באוקטובר נמצאים בשנת הוותק השנייה בינואר שלאחר מכן.
לפני שימוש במחשבון ימי חופשה לפי ותק, הכינו את מועד תחילת העבודה, מספר ימי העבודה בשבוע והמידע על ההסדר החל במקום. הגדרת שנת העבודה ומכסות הבסיס מופיעות בסעיפים 1 ו־3 בנוסח החוק.
חישוב לשנה חלקית או למספר ימי עבודה נמוך
כאשר יחסי העבודה התקיימו בכל השנה הקלנדרית, נדרשים לפחות 200 ימי עבודה לצורך המכסה השנתית המלאה. מתחת לסף הזה, נוסחת הבסיס היא: המכסה השנתית ברוטו כפול מספר ימי העבודה בפועל, חלקי 200. בחישוב היחסי משמיטים את שבר היום שמתקבל.
כאשר יחסי העבודה התקיימו רק בחלק מהשנה, הסף למכסה מלאה הוא 240 ימי עבודה. מתחתיו מחשבים את המכסה ברוטו כפול מספר ימי העבודה בתקופה, חלקי 240.
אין להחליף את שתי הנוסחאות בחלוקה אוטומטית לפי מספר חודשי ההעסקה. קודם בודקים אם יחסי העבודה התקיימו לאורך כל השנה, ואז סופרים את הימים. סעיף 5 לחוק מפרט ימים שאינם נחשבים ימי חופשה, ביניהם מילואים, חגים שאינם ימי עבודה, חופשת לידה, מחלה או תאונה, ימי אבל, שביתה והשבתה, וימי הודעה מוקדמת בפיטורים מעבר ל־14 ימים.
דוגמה היפותטית לחישוב בשנה הראשונה
נניח שעובדת התחילה ביולי במקום שבו עובדים חמישה ימים בשבוע, והשלימה 120 ימי עבודה עד סוף השנה. מכסת הבסיס שלה היא 16 ימים ברוטו. החישוב הוא 16 כפול 120 חלקי 240, והתוצאה היא שמונה ימים ברוטו.
את ההמרה לימי עבודה נטו מבצעים לאחר חישוב המכסה ברוטו, תוך התייחסות לימי המנוחה. פירוט החישוב וההמרה בכל־זכות מסביר גם את ההבדל בין מקום שצו ההרחבה חל עליו למקום שהוא אינו חל עליו.
משרה חלקית ועבודה שעתית: מספר הימים ושווי החופשה
משרה חלקית יכולה להתבטא ביום עבודה קצר או בפחות ימי עבודה בשבוע. עובד שמגיע בכל יום עבודה למשמרת קצרה עשוי לצבור אותו מספר ימי חופשה כמו עובד ביום מלא, כאשר התשלום עבור החופשה משקף את שכרו. עבודה בפחות ימים בשבוע עשויה להפחית את מספר ימי החופשה בחישוב השנתי.
בחלק ממקומות העבודה הרישום עצמו יחסי להיקף המשרה. במקרה כזה גם ניכוי החופשה צריך להתבצע בהתאמה. להשוואת תנאי ההעסקה אפשר להיעזר גם במאמר על שעות וזכויות במשרה חלקית.
לעובדים זמניים יש כלל נוסף. לפי סעיף 4 לחוק, מי שעבדו פחות מ־75 ימים רצופים אצל אותו מעסיק אינם צוברים ימי חופשה לפי סעיף 3, ומקבלים במקום זאת תמורת חופשה לפי פרק ג׳ בחוק. הרציפות מתייחסת לתקופת יחסי העבודה, ולא ל־75 משמרות בפועל: הפסקות בגלל מילואים, מנוחה שבועית וחגים, חופשה, שביתה, מחלה או אבל אינן שוברות אותה.
תמורת החופשה היא הסדר נפרד מהצבירה הרגילה ומפדיון בסיום עבודה. אם אתם עובדים בשכר שעתי או יומי, בקשו מהמעסיק פירוט של אופן החישוב ושל התקופה שנספרה.
צבירת חופשה משנה לשנה ומחיקת יתרות
בעיקרון החופשה אינה ניתנת לצבירה. החוק מאפשר, בהסכמת המעסיק, לנצל לפחות שבעה ימי חופשה ולצרף את היתרה לחופשה בשתי שנות העבודה הבאות. הסדר מיטיב בהסכם או בחוזה עשוי לאפשר צבירה רחבה יותר.
מחיקת יתרה אינה פעולה אוטומטית. ההכרעה תלויה בנסיבות, למשל אם המעסיק איפשר יציאה לחופשה ואם העובד נמנע ממנה מסיבות התלויות בו. מעסיק שמנע את ניצול החופשה מתקשה להסתמך על כך כדי למחוק ימים. כל־זכות מרכזת את כללי החופשה השנתית, כולל הסדרים מיוחדים, למשל לעובדים שלא יכלו לנצל חופשה בגלל מילואים או מצב חירום.
לפני שמסכימים למחיקה או להעברה של יתרה, בקשו בכתב את מספר הימים, את שנות הצבירה ואת ההסדר שעליו המעסיק מסתמך.
פדיון חופשה בסיום העבודה
לפי סעיף 13 לחוק, עובד שהפסיק לעבוד לפני שקיבל את כל החופשה שצבר זכאי מהמעסיק לפדיון. הסכום שווה לדמי החופשה שהיה מקבל אילו יצא לחופשה ביום עבודתו האחרון. הכלל חל גם בהתפטרות ובפיטורים.
נקודת המוצא היא היתרה המופיעה בתלוש ובנתוני הנוכחות. אם הרישום אינו נכון, אפשר לבקש את פירוט הימים שנוצלו ואת הימים שנצברו בכל שנה, ולבדוק אם המכסה נקבעה לפי הוותק הנכון.
שווי היום תלוי בשיטת הרישום, ברוטו או נטו, ובשאלה אם השכר חודשי או שעתי. בקשו פירוט של מספר הימים ושל דרך חישוב שוויים. אם אתם מסיימים ביוזמתכם, אפשר לשלב את הבדיקה עם המאמר על התפטרות וגמר החשבון.
איך לבדוק פער בין הזכאות לתלוש
אספו את הסכם ההעסקה, תלושי השכר ורישומי הנוכחות והחופשה. השוו את היתרה בתחילת התקופה, הצבירה שנוספה והחופשה שנוכתה. מעסיקים בענפים שקבע שר העבודה מחויבים לנהל פנקס חופשה, ולכן אפשר לבקש לראות את הרישום.
- בדקו ששנת הוותק ומועד תחילת העבודה נכונים.
- בררו אם הרישום בתלוש הוא בימים ברוטו או נטו.
- בקשו לדעת איזה צו הרחבה או הסדר מיטיב שימש לקביעת המכסה.
- בחישוב יחסי, בקשו את מספר הימים שנכללו ואת המכנה שבו השתמשו.
- אם נמחקה יתרה, בקשו את הסיבה ואת פירוט האפשרויות שניתנו לניצולה.
פנו לחשבות השכר עם פער מוגדר: למשל, שנת ותק שגויה או ניכוי שאינו תואם לרישום החופשה. בקשה לפירוט החישוב תאפשר לבדוק אם מדובר בטעות, בהבדל בין שיטות רישום או בהסדר אחר שחל עליכם. לבדיקה רחבה יותר של התלוש אפשר להיעזר ברשימת בדיקה לזכויות עובדים.
